ספר היובלים לו

פרק לו

א ובשנה השישית לשבוע ההוא קרא יצחק לשני בניו עשו ויעקב, ויבואו אליו ויאמר אליהם, בני אנכי הולך בדרך אבותי אל מעון הנצח אשר שם אבותי :

ב קברו אותי אל אברהם אבי במערת המכפלה על שדה עפרון החתי אשר קנה אברהם לאחוזת קבר, שמה תקברוני:

ג וזאת אצוה אתכם בני, עשו צדקה ומשפט בארץ, למען יביא ה' עליכם את כל אשר דיבר לעשות לאברהם ולזרעו :

ד ואהבו איש את אחיו, בני, כאשר יאהב איש את נפשו, ובקשו איש טובת אחיו ועשו בלב אחד על הארץ, באהוב איש לרעהו כמוהו:

ה ועל האלילים אצוה אתכם כי תשליכום ותשנאו ולא תאהבו אותם, כי מוקש המה אל העובדים אותם ואל המשתחוים להם:

ו זכרו בני את ה' אלהי אברהם אביכם, וכאשר גם אנכי אחריו כבדתי אותו ועבדתי אותו באמת:

ז למען ישיש עליכם להרבות אתכם ולהפרות את זרעכם, למען ירבה אתכם ככוכבי השמים לרוב ויטע אתכם על הארץ וכל צמח צדקה אשר לא ינתש בכל דורות עולם:

ח ועתה אשביעכם בשבועה גדולה, כי אין שבועה גדולה מהישבע בשם המבורך והמכובד והגדול אשר עשה שמים וארץ וכל היקום:

ט כי תיראו אותו ותכבדוהו וכי תאהבו איש את אחיו ברחמים ובאמת ולא יחרוש איש רעה על אחיו מעתה ועד עולם כל ימי חייכם, למען תצליחו בכל מעשיכם ולא תאבדו:

י ואיש מכם כי יעשה רעה לאחיו, ידוע תדעו מעתה כי כל העושה רע לאחיו יפול בידו ויכרת מארץ החיים וגם זרעו יאבד מתחת השמים:

יא וביום קללה וחמס ישרף באש לוהטת אוכלת כאשר שרף את סדום, גם את ארצו ועירו וכל אשר לו:

יב וימחה מספר המוסר אשר לבני אדם, ולא יכתב בספר החיים:

יג כי אם יאבד וירד לדראון עולם, למען יתחדש משפטם תמיד בשנאה ובקללה ובאף ובעוני ובחימה ובמכות ובמחלה עד עולם:

יד הגדתי לכם והעידותי בכם בני, את המשפט אשר בוא יבוא על האיש אשר יחשוב רעת אחיו בלבבו:

טו ויחלק את כל רכושו בין שניהם ביום ההוא, ויבכר את הנולד ראשון, ואת המגדל ואת כל סביבותיו ואת כל אשר רכש אברהם בבאר שבע:

טז ויאמר היתרון הזה יהיה אל הנולד ראשון, ויאמר עשו אנכי מכרתי ונתתי בכורתי ליעקב ינתן ליעקב ולא אוסיף דַבֵּר אליו עוד בדבר הזה כי כן נהיה:

יז ויאמר יצחק תנוח עליכם בני הברכה ועל זרעכם ביום הזה, כי שקטתם ולא העכרתם אותי על דבר הבכורה ולא תעשו נבלה בעבורה:

יח אלוהים עליון יברך את האיש העושה צדקה, אותו ואת זרעו עד עולם:

יט ויכל לצוות ולברך אותם ויאכלו וישתו יחד לפניו וישמח כי נרצו איש אל אחיו, ויצאו מאתו וינוחו ביום ההוא ויישנו:

כ ויישן יצחק ביום ההוא על מטתו מלא שמחה, ויישן שנת עולם וימת בן מאת שנה ושמונים שנה במלאת לו עשרים וחמשה שבועים וחמש שנים:

כא ויקברו אותו שני בניו עשו ויעקב, וילך עשו ארצה אדום אל הר שעיר וישב שם:

כב ויעקב ישב בהר חברון במגדל ארץ מגורי אברהם אביו, ויכבד את ה' בכל לבבו ועל פי מצוותו: [....]

כג ותמת לאה אשתו בשנה הרביעית לשבוע השני ליובל הארבעים וחמשה, ויקבור אותה אל מערת המכפלה אצל רבקה אמו משמאל לקבורת שרה אם אביו:

כד ויבואו כל בניה ובניו לבכות אתו את לאה אשתו ולנחמהו עליה, כי התאבל עליה כי הוסיף לאהוב אותה מאוד אחרי מות רחל אחותה:

כה כי היתה חסידה וישרה בכל דרכיה וכבדה את יעקב, ובכל ימי חיותה עמו בחיים לא שמע גערה מפיה כי היתה שוקטת ושלווה וישרה ומאושרת:

כו ויזכור את מעשיה אשר עשתה בחייה ויספוד לה מאוד, כי אהב אותה במאוד מאוד בכל לבבו ובכל נפשו: